ככנ  http://www.yeshiva.org.il/calendarכניסת שבת

ناااלללببببااלחצו כאן

שלום לדוד

יתקדש המאציל ויתרומם העושה כל, שחנן בחסדו את עמו ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם ללמוד תורתו ולזכות ולנחול חיי העולם הבא.
התורה הקדושה מאירה דרכנו בגלות האפלה שנאמר ע"י חכמינו "אין הגליות מתקבצים אלא בזכות התורה" (בבא בתרא ח'-א'). וכל העוסק בתורה, ייסורים בדלים הימנו, שנאמר "ובני רשף יגביהו עוף" (איוב ה-ז) ואין עוף אלא תורה.
ומנתבת דרכנו בדרך הישר והאמת ומזכה את האדם העוסק בתורה שמלאכים שנבראו מהבל פיו מקיפים אותו. ונאמר בספר "ראשית חכמה" כשהאדם עוסק בתורה השכינה עומדת נגדו ואומרת "ה' עמך גבור החיל" (שופטים ו' י"ב). (מעלות התורה לרבי אברהם זלמן, אחי הגר"א).
ומור\דה אני לה' יתברך שבטובו הרב חנני לחדש חידושים בתורה הקדושה ובתפילה. לא מידי נעשה הדבר, אלא גלגלו לידי זכות אבות ועליהם משליך אני יהבי שישאו תפילה לאל עליון שדברים דלים אלו שנכתבו בספר, יהיו זכות בעד כל עמו ישראל.
זכות אבי עטרת ראשי, דוד בן חיים ז"ל, שלעילוי נשמתו נכתב ספר זה ונקרא על שמו "שלום לדוד".
ובנוסף לרמוז על כמיהת וצמא עמנו לגאולה שלמה ע"י משיח צדקנו שיבוא מ"מלכות בית דוד" ונזכה לנאמר "ומלכות בית דוד משיחך תחזירנה למקומה במהרה בימנו".
וזכות סבי, חיים בן דוד ז"ל, וזכות סבי אבי אמי שלמה סלומון בן יחזקאל ז"ל, והצדיק מולא אור שרגא יזדי זצ"ל.
יגנו בעד כל בני המשפחה ויהיו מליצי יושר בעדנו.

מהות הספר מבוססת על תורת הרמז ועל סוד המשנה בפרקי אבות "הפך בה והפך בה דכלא בה". ז"א הפוך בסדר האותיות בפס' מסוים ויתגלה לעיניך סוד ורמז חדש מהפס', שבתורה עצמה מסתתרים כל רזי העולם.
ובתורת הרמז ישנם עקרונות רבים לגילוי סודות תורתו יתברך, ואנא עבדא השתמשתי בקצה קצהים של רמזים ושיטות בספרי הדל, והם:
ראשי תיבות: "יום השישי ויכולו השמיים" ראשי תיבות הוא שם הוי"ה.
סופי תיבות: "ברא אלוקים את" ס"ת אמת.
מחציים: ז"א חציית המילה לשתיים, בראשית לברא-תיש.
חילופיהם: לפי סדר א"ב ב"ש מר"ת הפס' "והיה כי תבוא" עולה המילה "פלא".
נוטריקון: המילה איש – אדם ירא שמיים.
גימטרייה: ניתן להחליף מיקום מילים בעלי ערך מספרי שווה.


ערך מלא: "משנה"
"מ" – עולה ארבעים
"ש" – עולה שלוש מאות
"נ" – עולה חמישים
"ה" – עולה חמש
סה"כ עולה מנין שלוש מאות תשעים וחמש.

ערך קטן: "נח"
"נ" – עולה חמש
"ח" – עולה שמונה
סה"כ עולה מנין שלוש עשרה, כמניין המילה אחד.

ערך (מלא\קטן) עם הכולל: הוספת המילים במניין הגימטרייה
יצחק
"י" – עולה עשר
"צ" – עולה תשעים
"ח" – עולה שמונה
"ק" – עולה מאה
סה"כ עולה מנין מאתים ושמונה, בתוספת הכולל עולה למניין מאתים ותשע כמניין "אחר".

חישוב גימטרייה עם האותיות: הוספת האותיות בערך המספרי יעקב יוסף משה, ר"ת עולה למניין "נח" עם האותיות.
חישוב גימטרייה במילוי אתוון: כתיבת המילה באותיות מלאות. יצחק- יוד צדי חית קוף.
שינוי אתוון: שינוי סדר האותיות. "תשוב" בשינוי הסדר "תושב".
שינוי סדר מספרי: 395 גימטרייה של "משנה" בהיפוך סדר מספרי נקבל 359 שהוא מספרו של "שטן" (ועוד תמצא כהנה בספר "מכלול חכמת הקבלה" חלק א פרק ט אלפא ביתות עמ' קל"א קל"ג).

מדברי רבי רפאל משה אלבז זצ"ל בסיפרו "עטרת פז" על הפס' "ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יו משחקת לפניו בכל עת" (צשלח ח) וזה לשונו" שלמה ע"ה אב החכמים בחכמתו הנפלאה, רמז לנו בפס' זה סודות נפלאים, הנה אמרו חז"ל כל התורה שמותיו של הקב"ה. ופירשו כת הקודמין, שעל ידי צירוף האותיות או חילופן ע"י כ"ב צירופי אלפא ביתא כגון: א"ת ב"ש וא"ט ב"ח וא"ל ב"מ וכיוצא תמצא כל תיבה ותיבה מן התורה רמוז בה איזה שם משמותיו יתברך, גם אמרו חז"ל שבתורה ברא הקב"ה כל העולמות". עכ"ל.

ועוד נודע שניתן לפרש את התורה על דרך הפרד"ס:
פ – "פשט" – הבנת הפס' לפי פשט המילים.
ד – "דרש" – המשלת הפס' לפי דרשה וסיפור הבנת הפס' ע"י משל ונמשל.
ר – "רמז" – רמזים ורעיונות חדשים המוסתרים בפס' ונופחים בו כיוון חדש או חיזוק רעיון קיים.
ס – "סוד" – תורת הקבלה והאמת.

"שלחיך פרדס רימונים" (שיר השירים ד' י"ג).
נודע הוא מדברי הזוהר הקדוש וכתבי האר"י ז"ל שיש בתורה ארבעה חלקים פרד"ס, שהוא ר"ת פשט רמז דרש סוד. שצריך האדם לעסוק ולעמול בהם, וכל חלק מאלו רבו ועצמו הפרטים שיש בו, ולאלו הארבע חלקים שהם ר"ת פרד"ס רמזם הכתוב בשיר השירים "שלחיך פרד"ס רימונים" (עוד יוסף חי).
כעת אביא חיזוק לתורת הרמז מדברי רבי יוסף חיים. בספרו "עודי וסף חי" פתיחה רביעים על הפס':
רמז היינו לרמוז דרשות אמת במקראות
החלק הנקרא רמז, הוא המבאר הכתובים על פי הקדמות קצרות, ומתחכם לעשות משמעות אחרת במלות הכתובים במקראות, כדי להסיע כוונת המקרא לעניין אחר שרוצה הדרשן להעמיסו באותו המקרא, כי נודע הוא שיש כמה משמעות המלה אחת, וכאשר תמצא בספר השרש שיש מלה סובלת שתיים ושלוש וארבע משמעות וגם יותר, והדרשן הוא חכם לבב להפשיט מלות המקרא מן לבושם הגלוי ולהלבישן מלבוש אחר, כדי לבאר המקרא על ענין שרוצה בו, ולחכם זה המבאר במקרא עניין חדש באופן נאה ויפה בלי דוחק, אימרין ליה איישר כחך, וקורין אותו בשם כפתור ופרח.
ובכלל החלק הזה הנקרא רמז, הוא מה שדורשין ורומזין במלות המקרא על ידי חשבון במספר ומנין האותיות, או על ידי הפוך המלות לצירוף אחר הצריך להם בדרשה שדורשים בכתוב, או על ידי ראשי תיבות וסופי תיבות וכיוצא בזה, הנה כל אלו בכלל חלק הרמז נחשבים, אמנם לא חדו בהו אינשי וכל שכן חכמי לב, מיהו הם רצויים לפני הקב"ה, מאחר שההקדמה היא אמת והאדם עושה לה אסמכתא במקראות התורה בדרך מספר ומנין ובראשי תיבות וסופי תיבות וכיוצא, הרי זה בכלל יגדיל תורה  ויאדיר. ומכל מקום לדורשן בציבור מיעוטן יפה ורובם לא יומתקו.
והנה נודע כי יש מלעיגים על רמזים כאלה שהם בנויים על דרך המספר ובדרך ראשי תיבות, ברם באמת הוא דלמעיגים אלו טועין  ועתידים ליתן את הדין, יען כיון שההקדמה היא אמת וזה האדם עושה לה אסמכתא במקראות התורה, הנה שכרו אתו וכוונתו רצויה לשמים, שהוא משתדל כפי כוחו לעשות דברי התורה אוצר שכל דברי אמת גנוזים בה, ואם זה האד לא זכה לעשות פתח ושער גדול במקראות התורה כדי להכניס בהם דברים אמיתיים, אלא רק הכניסם על ידי חור קטן שהוא עשוי בדרך חשבון וראשי תיבות, מה בכך, גם הוא הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו כפי ערכו.
והנה יש בידנו שתי טענות חזקות להיות בעזר האיש המחדש איזה דרשה בדרך רמז של גימטרייה וראשי תיבות, חדא, סברא גדולה איכא בזה, כיון דההקדמה אמת יש זכות ומצוהל העושה לה אסמכתא במקראות התורה, ואף על גב דסומך אותה בדרך צר ודחוק ולא מצי להכניסה בדרך חלון ושער גדול, וכדאמרן לעיל. וכבר ידוע מה שכתב באגרות הרמב"ם ז"ל דפוס ישן, שכתבו לו אנשי תימן שבא אדם ועשה רמז לש שר אחד בפסוק שבתורה על פי מספר וחשבון האותיות, והשיב  להם כל דבר שלא נתברר אמיתותו מצד עצמו, לא יתאמת מן המקרא שבתורה על ידי חשבון ומספר האותיות, אין זה כלום והיה כלא היה, כי בדרך חשבון תוכל לקרא על הרע שם טוב (דרך משל אגוז הוא מספר טוב, וגם הוא (עם הכולל) מספר חטא, על איזה מהם תחליט אותו. ואחשוב לעושים רמז בדברים שבודים מליבם על סמך החשבון שמוצאים באותיות המקרא, אמר ישעיה הנביא ע"ה (בסימן ה פסוק כ) הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חשך לאור ואור לחשך, שמים מר למתוק ומתוק למר, ובזה תמצא לאיש בליעל רצוח וגנוב ונאוף, מעלה ושבח מן התורה, הייתכן להיות כדבר הזה, ורק לדבר אמת אשר אמיתתו ברורה ותוכל לעשות לו רמז במקרא בכל צד ואופן שיהיה, כן שמענו בשם הרמב"ם ז"ל בתשובה שהשיב לאנשי תימן.
וטענה השנית להחזיק ביד הדרשן שדורש במקראות בדרך גימטריות, הוא משנה ערוכה שנינו באבות (פרק ג משנה כ"ג) תקופות וגימטריות פרפראות לחכמה, ופרש רש"י, גימטריות אין מקבלים עליהם שכר כשאר הלכות, לפי שאינן אלא פרפראות, כלומר ענייני חכמה כמו הפהפרת שלאחר המזון, עד כאן לשונו. ורבנו יונה ז"ל פירש, תקופות וגימטריות מפני שיש בה חשבונות רבים, וחכמת החשבון מחדד את האדם, הם פרפראות לחכמה, עד כאן לשונו. והגאון רבנו יוסף בן נחמיאש ז"ל שהיה מגדולי תלמידיו של רבנו אשר ז"ל וחבר טוב לבני הרא"ש ז"ל, כתב בספרו על פרקי אבות הנדפס מחדש בשנת תרס"ז וזה לשונות, גימטריות, חשבון האותיות, הוא גם כן מלאכת החשבון, כמו שאמרו בנזיר (דף ה' ע"א) סתם נזירות שלשום יום, וסמכהו לקדוש יהיה (במדבר ו' ה') יהיה בגימטריה שלשים, וכן אמרו בפאה (פרק ח' משנה ח') מי שיש לו מאתים זוז לא ייטול מן הצדקה, וסמכוהו למלת צדקה שהוא בגימטריה קצ"ט, לומר לך עד קצ"ט ייטול צדקה, אבל אם יש לו למעלה מן קצ"ט לא ייטול צדקה. פרפראות לחכמה, אף על פי שאינם הלכות אפילו הכי שיש לו לאדם לעסוק בהן, שהם כעין פרפרת הבאה בסעודה. דבר אחר פרפראות לחכמה, לשון פרורים מחכמה. דבר אחר פירש בערוך, לשון פופרין של זהב, והם תכשיטין ועדיים של זהב הנקראים בלע"ז פורפרא וכו', עד כאן לשונו עיין שם.

הרי לך רבותינו ז"ל סמכו הלכה ודין על פי החשבון, ובאמת מלבד שני דברים אלו של דין נזיר ודין צדקה שזכר הרב ז"ל הנזכר, עוד נמצא לרבותינו ז"ל שבנו דרשה במקראות על פי החשבון, והוא בגמרא דשבת (דף יו"ד ע"ב) אמרו (מאי קרא) דכתיב (בראשית י"ט כ') אמלטה נא שמה, נא בגימטריה חמשין וחד הוי, ועוד בברכות (דף ח' ע"א) תתק"ג מיני מיתה נבראו בעולם שנאמר (תהלים ס"ח כ"א) למות תוצאות, תוצאות בגימטריה הכי הוי, עיין שם. וכן בגמרא דנדה (דף ל"ח ע"ב) מאי טעמייהו דחסידים הראשונים, דכתיב (רות ד' י"ג) ויתן ה' לה הריון, הריון בגימטריה מאתן ושבעין וחד הוו, עיין שם. וכן בסוכה (דף מ"ה ע"ב) תלתין ושיתא צדיקי דמקבלי פני שכינה בכל יומא, שנאמר (ישעיה ל' י"ח) אשר כל חוכי לו, לו בגימטריה תלתין ושתא הוו, עיין שם. עוד בשבת (דף קמ"ה ע"ב) נ"ב שנה לא עבר איש ביהודה, ודרש לה מדכתיב (ירמיה ט' ט') עד בהמה נדדו, בהמה בגימטריה נ"ב. ועוד שם (בדף קמ"ט ע"ב) אתמר בגמרא, ערל בגימטריה שלוש מאות הוו, עיין שם. וגם במגילה (דף ט"ו ע"ב) דרשו שהיה להמן ר"ח בנים דכתיב (אסתר ה' י"א) ורב בניו, ורב כתיב, שהוא בגימטריה מאתים ושמונה, עיין שם. וכן במועד קטן (דף י"ז ע"א) חרם בגימטריה רמ"ח הוא, עיין שם. וכן בהוריות (דף י"א ע"ב) זה בגימטריה י"ב הוי, עיין שם. הנה טרחתי לאסוף מקומות שדרשו חז"ל בתלמוד בדרך חשבון ומספר האותיות, להודיע כי בזה הדרך נתעסקו בו רבותינו בעלי התלמוד ואין להרהר אחריו, כל שכן שלא להלעיג, והמלעיג הוא בכלל דבר ה' בזה.
ועוד יסתכל הקורא בדברי הזוהר הקדוש ותיקונים שבו דברים רבים האמורים בדרך זה של החשבון, ולא עוד אלא שכל הכוונות העמוקות שיש בתפלות של כל יום ויום, וגם כוונות הברכות ומעשה המצוות רמזום אנשי הכנסת הגדולה בנוסח אשר תקנו, הכול בדרך זה של חשבון וגימטריות, ומי זה יוכל לפתוח פיו להלעיג חס ושלום על המחדש רמז לדבר אמת במקראות התורה בדרך זה של חשבון. ונראה על זה הדרך בא הכתוב בשיר השירים (ז' ה') לשבח חכמים אשר מתעסקים בחידושי תורה גם על פי הדרך הזדה של החשבון, ואמר, עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים, פירוש עיניך קאי על החכמים הנקראים עיני העדה, או עיניך כפשוטו וקאי על עין השכל, ברכות גם בדרך החשבון, וגם על שער בת רבים, כאשר מטיפים דברי תורה בשערים המצוינים בהלכה,  ששם יש קבוץ של רבים.
וכל זה אמרנו על רמזים הבנויים על פי החשבון, ובאמת גם רמזים הבנויים בראשי תיבות גם הם בכלל הנוטריקון ונתעסקו בו רבותינו ז"ל. ותחילה וראש ראה מה שאמרו בגמרא (שת דף ק"ה ע"א) מר רבי יוחנן משום רבי יוסף בן זימרא (מנין) ללשון נוטריקון מן התורה, (פירוש רמז בראשי תיבות שגם זה נקרא נוטריקון), שנאמר (בראשית י"ז ה') כי אב המון גויים נתתיך, אב נתתיך באומות, בחור נתתיך באומות, המון חביב נתתיך באומות, מלך נתתיך לאומות, ותיק נתתיך באומות, נאמן נתתיך לאומות. רבי יוחנן דידיה אמר, אנכי נוטריקון אנא נפשאי כתבית יהבית, רבנן אמרי אמירה נעימה כתיבה יהיבה. איכא דאמרי, אנכי למפרע יהיבה כתיבה נאמנין אמריה.דבי רבי נתן אמרי, כי ירט הדרך לנגדי (במדבר כ"ב ל"ב) יראה ראתה נטתה. דבי רבי ישמעאל תנא, כרמל, כר מלא. רב אחא בר יעקב אמר, קללה נמרצת (מלכים א' ב' ח') נוטריקון נואף הוא, מואבי הוא, רוצח הוא, צורר הוא, תועבה הוא. רבי נחמן בר יצחק אמר, מה נדבר ומה נצטדק (בראשית מ"ד ט"ז) נבונים אנחנו, צדיקים אנחנו, טהורים אנחנו, דכים אנחנו, קדושים אנחנו, עד כאן עיין שם.
עוד בדף קי"ט ע"ב איתא, מאי אמן, אמר רבי חנינא אל מלך נאמן עיין שם. ובגמרא דיומא (דף כ"ח ע"ב) הוא דמשק אליעזר (בראשית ט"ו ב') אמר רבי אלעזר דולה ומשקה מתורת רבו לארי, ופירש רש"י ז"ל שם נוטריקון של דמשק דריש, עיין שם. ובגמרא דשבת (דף ק"ג ע"ב) איתא, תניא רבי יהודה בן בתירה אומר, נאמר בשני ונסכיהם, בששי ונסכיה, בשביעי כמשפטם, הרי מ"ם יו"ד מ"ם, מכאן רמז לנסוך המים מן התורה, עיין שם. הרי דרשי רבנן כמה מילי בראשי תיבות, ועוד דורשים באופן אחר כמו הא דנסוך המים, שמצאו לו רמז בתורה באופן הנכר לעיל, ולכך אתיהיב רשותא לכל חד לעשות אסמכתות לדברים של אמת, בכל אופן אשר תשיג יד שכלו בדרכים בנזכרים לעיל, ולא יחוש למלעיגין כי לכל הנזכר לעיל שי רמז התורה, וסעד ועזר מדברי סופרים וכאמור.
  (עוד יוסף חי דרושים פתיחה רביעית)

ולסיום דברי, מודה אני לפניך מלך חי ט\וקיים שזיכיתני בחמלתך להוציא לאור דברים דלים אלו.  כי אני הדל לבי מלהבי אש רשפיך בורח, ורוצה להתדבק בקדושתך ותורתך, ואין בי לא תורה ולא מעשים טובים כאומרי במילים אלו:
לא פה לי ולא לשון, להודות לשם עליון.
על חסדך יתברך, שנטעת בי בקרבי בזכותך.
לא תורה בי ולא מעשים בקרבי.
כי איש דל ונבזה אנכי.
על חסדי אבות, משליך אני יהבי.
שזיכוני בטובם מימים, להוציא לאור דברים.
יהי זכרם ברוך, ונצחם לעד לא ישכחך.
שישפיעו לבני בנים, דברי שלום ורחמים.
ותחינתי לה' במרומים, שיפתח שערי רחמים.
לכל עם היהודים, ישלח גואל לעולמים.

ומודה אני לאמי הורתי על אשר טרחה רבות ולא חסכה עמל ודמעה מלפני צור שוכן מעונה בתפילה ותחינה עד שזכיתי לימים אלה. ישלח לה ה' רפואה שלמה ואריכות ימים.
לאשתי שמיום נישואינו עליתי בדרך התורה והאמת, יזכה אותה ה' בבריאות ונחת מפרי בטן עובדי ה' בריאים ושלמים.
וברוך ה' שזיכני לאור בביתי בדמות בנותי אורית אסתר ואושרית רחלי שנזכה לגדלן בנחת לעבודת ה'.
ולבני אחי הנחמדים והנעימים אורי ואליהו חיימי שעזרוני בהגהה והדרכה נכונה, יזכם ה' בבנים זכרים עובדי שמו ויעל מעלה במעלות התורה.
ולכל עם קודשנו שפתחו ידם ולים בתרומה, ועזרו להוציא מילים אלו. יזכם ה' בבריאות ופרנסה טובה.
תפילה אשא לה' במרומים שיזכני להתקדש בתורה ולחדש דברי אמת ושלום, המצפה לישועת ה' ולמשיח צדקנו במהרה בימינו.