מאמרים

יתקדש המאציל ויתרומם העושה כל, שחנן בחסדו את עמו ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם ללמוד תורתו ולזכות ולנחול חיי העולם הבא.
התורה הקדושה מאירה דרכנו בגלות האפלה שנאמר ע"י חכמינו "אין הגליות מתקבצים אלא בזכות התורה" (בבא בתרא ח'-א'). וכל העוסק בתורה, ייסורים בדלים הימנו, שנאמר "ובני רשף יגביהו עוף" (איוב ה-ז) ואין עוף אלא תורה.
ומנתבת דרכנו בדרך הישר והאמת ומזכה את האדם העוסק בתורה שמלאכים שנבראו מהבל פיו מקיפים אותו. ונאמר בספר "ראשית חכמה" כשהאדם עוסק בתורה השכינה עומדת נגדו ואומרת "ה' עמך גבור החיל" (שופטים ו' י"ב). (מעלות התורה לרבי אברהם זלמן, אחי הגר"א).
ומודה אני לה' יתברך שבטובו הרב חנני לחדש חידושים בתורה הקדושה ובתפילה. לא מידי נעשה הדבר,אלא גלגלו לידי זכות אבות ועליהם משליך אני יהבי שישאו תפילה לאל עליון שדברים דלים אלו שנכתבו בספר, יהיו זכות בעד כל עמו ישראל.
זכות אבי עטרת ראשי, דוד בן חיים ז"ל, שלעילוי נשמתו נכתב ספר זה ונקרא על שמו "שלום לדוד".
ובנוסף לרמוז על כמיהת וצמא עמנו לגאולה שלמה ע"י משיח צדקנו שיבוא מ"מלכות בית דוד" ונזכה לנאמר "ומלכות בית דוד משיחך תחזירנה למקומה במהרה בימנו".
וזכות סבי, חיים בן דוד ז"ל, וזכות סבי אבי אמי שלמה סלומון בן יחזקאל ז"ל, והצדיק מולא אור שרגא יזדי זצ"ל.
יגנו בעד כל בני המשפחה ויהיו מליצי יושר בעדנו.

מהות הספר מבוססת על תורת הרמז ועל סוד המשנה בפרקי אבות "הפך בה והפך בה דכלא בה". ז"א הפוך בסדר האותיות בפס' מסוים ויתגלה לעיניך סוד ורמז חדש מהפס', שבתורה עצמה מסתתרים כל רזי העולם.
ובתורת הרמז ישנם עקרונות רבים לגילוי סודות תורתו יתברך, ואנא עבדא השתמשתי בקצה קצהים של רמזים ושיטות בספרי הדל, והם:
ראשי תיבות: "יום השישי ויכולו השמיים" ראשי תיבות הוא שם הוי"ה.
סופי תיבות: "ברא אלוקים את" ס"ת אמת.
מחציים: ז"א חציית המילה לשתיים, בראשית לברא-תיש.
חילופיהם: לפי סדר א"ב ב"ש מר"ת הפס' "והיה כי תבוא" עולה המילה "פלא".
נוטריקון: המילה איש – אדם ירא שמיים.
גימטרייה: ניתן להחליף מיקום מילים בעלי ערך מספרי שווה.

ערך מלא: "משנה"
"מ" – עולה ארבעים
"ש" – עולה שלוש מאות
"נ" – עולה חמישים
"ה" – עולה חמש
סה"כ עולה מנין שלוש מאות תשעים וחמש.

ערך קטן: "נח"
"נ" – עולה חמש
"ח" – עולה שמונה
סה"כ עולה מנין שלוש עשרה, כמניין המילה אחד.

ערך (מלא\קטן) עם הכולל: הוספת המילים במניין הגימטרייה
יצחק
"י" – עולה עשר
"צ" – עולה תשעים
"ח" – עולה שמונה
"ק" – עולה מאה
סה"כ עולה מנין מאתים ושמונה, בתוספת הכולל עולה למניין מאתים ותשע כמניין "אחר".

חישוב גימטרייה עם האותיות: הוספת האותיות בערך המספרי יעקב יוסף משה, ר"ת עולה למניין "נח" עם האותיות.
חישוב גימטרייה במילוי אתוון: כתיבת המילה באותיות מלאות. יצחק- יוד צדי חית קוף.
שינוי אתוון: שינוי סדר האותיות. "תשוב" בשינוי הסדר "תושב".
שינוי סדר מספרי: 395 גימטרייה של "משנה" בהיפוך סדר מספרי נקבל 359 שהוא מספרו של "שטן" (ועוד תמצא כהנה בספר "מכלול חכמת הקבלה" חלק א פרק ט אלפא ביתות עמ' קל"א קל"ג).

מדברי רבי רפאל משה אלבז זצ"ל בסיפרו "עטרת פז" על הפס' "ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יו משחקת לפניו בכל עת" (צשלח ח) וזה לשונו" שלמה ע"ה אב החכמים בחכמתו הנפלאה, רמז לנו בפס' זה סודות נפלאים, הנה אמרו חז"ל כל התורה שמותיו של הקב"ה. ופירשו כת הקודמין, שעל ידי צירוף האותיות או חילופן ע"י כ"ב צירופי אלפא ביתא כגון: א"ת ב"ש וא"ט ב"ח וא"ל ב"מ וכיוצא תמצא כל תיבה ותיבה מן התורה רמוז בה איזה שם משמותיו יתברך, גם אמרו חז"ל שבתורה ברא הקב"ה כל העולמות". עכ"ל.

ועוד נודע שניתן לפרש את התורה על דרך הפרד"ס:
פ – "פשט" – הבנת הפס' לפי פשט המילים.
ד – "דרש" – המשלת הפס' לפי דרשה וסיפור הבנת הפס' ע"י משל ונמשל.
ר – "רמז" – רמזים ורעיונות חדשים המוסתרים בפס' ונופחים בו כיוון חדש או חיזוק רעיון קיים.
ס – "סוד" – תורת הקבלה והאמת.

"שלחיך פרדס רימונים" (שיר השירים ד' י"ג).
נודע הוא מדברי הזוהר הקדוש וכתבי האר"י ז"ל שיש בתורה ארבעה חלקים פרד"ס, שהוא ר"ת פשט רמז דרש סוד. שצריך האדם לעסוק ולעמול בהם, וכל חלק מאלו רבו ועצמו הפרטים שיש בו, ולאלו הארבע חלקים שהם ר"ת פרד"ס רמזם הכתוב בשיר השירים "שלחיך פרד"ס רימונים" (עוד יוסף חי).
כעת אביא חיזוק לתורת הרמז מדברי רבי יוסף חיים. בספרו "עודי וסף חי" פתיחה רביעים על הפס':
רמז היינו לרמוז דרשות אמת במקראות
החלק הנקרא רמז, הוא המבאר הכתובים על פי הקדמות קצרות, ומתחכם לעשות משמעות אחרת במלות הכתובים במקראות, כדי להסיע כוונת המקרא לעניין אחר שרוצה הדרשן להעמיסו באותו המקרא, כי נודע הוא שיש כמה משמעות המלה אחת, וכאשר תמצא בספר השרש שיש מלה סובלת שתיים ושלוש וארבע משמעות וגם יותר, והדרשן הוא חכם לבב להפשיט מלות המקרא מן לבושם הגלוי ולהלבישן מלבוש אחר, כדי לבאר המקרא על ענין שרוצה בו, ולחכם זה המבאר במקרא עניין חדש באופן נאה ויפה בלי דוחק, אימרין ליה איישר כחך, וקורין אותו בשם כפתור ופרח.
ובכלל החלק הזה הנקרא רמז, הוא מה שדורשין ורומזין במלות המקרא על ידי חשבון במספר ומנין האותיות, או על ידי הפוך המלות לצירוף אחר הצריך להם בדרשה שדורשים בכתוב, או על ידי ראשי תיבות וסופי תיבות וכיוצא בזה, הנה כל אלו בכלל חלק הרמז נחשבים, אמנם לא חדו בהו אינשי וכל שכן חכמי לב, מיהו הם רצויים לפני הקב"ה, מאחר שההקדמה היא אמת והאדם עושה לה אסמכתא במקראות התורה בדרך מספר ומנין ובראשי תיבות וסופי תיבות וכיוצא, הרי זה בכלל יגדיל תורה  ויאדיר. ומכל מקום לדורשן בציבור מיעוטן יפה ורובם לא יומתקו.
 הרי לך רבותינו ז"ל סמכו הלכה ודין על פי החשבון, ובאמת מלבד שני דברים אלו של דין נזיר ודין צדקה שזכר הרב ז"ל הנזכר, עוד נמצא לרבותינו ז"ל שבנו דרשה במקראות על פי החשבון, והוא בגמרא דשבת (דף יו"ד ע"ב) אמרו (מאי קרא) דכתיב (בראשית י"ט כ') אמלטה נא שמה, נא בגימטריה חמשין וחד הוי, ועוד בברכות (דף ח' ע"א) תתק"ג מיני מיתה נבראו בעולם שנאמר (תהלים ס"ח כ"א) למות תוצאות, תוצאות בגימטריה הכי הוי, עיין שם. וכן בגמרא דנדה (דף ל"ח ע"ב) מאי טעמייהו דחסידים הראשונים, דכתיב (רות ד' י"ג) ויתן ה' לה הריון, הריון בגימטריה מאתן ושבעין וחד הוו, עיין שם. וכן בסוכה (דף מ"ה ע"ב) תלתין ושיתא צדיקי דמקבלי פני שכינה בכל יומא, שנאמר (ישעיה ל' י"ח) אשר כל חוכי לו, לו בגימטריה תלתין ושתא הוו, עיין שם. עוד בשבת (דף קמ"ה ע"ב) נ"ב שנה לא עבר איש ביהודה, ודרש לה מדכתיב (ירמיה ט' ט') עד בהמה נדדו, בהמה בגימטריה נ"ב. ועוד שם (בדף קמ"ט ע"ב) אתמר בגמרא, ערל בגימטריה שלוש מאות הוו, עיין שם. וגם במגילה (דף ט"ו ע"ב) דרשו שהיה להמן ר"ח בנים דכתיב (אסתר ה' י"א) ורב בניו, ורב כתיב, שהוא בגימטריה מאתים ושמונה, עיין שם. וכן במועד קטן (דף י"ז ע"א) חרם בגימטריה רמ"ח הוא, עיין שם. וכן בהוריות (דף י"א ע"ב) זה בגימטריה י"ב הוי, עיין שם. הנה טרחתי לאסוף מקומות שדרשו חז"ל בתלמוד בדרך חשבון ומספר האותיות, להודיע כי בזה הדרך נתעסקו בו רבותינו בעלי התלמוד ואין להרהר אחריו, כל שכן שלא להלעיג, והמלעיג הוא בכלל דבר ה' בזה.
ועוד יסתכל הקורא בדברי הזוהר הקדוש ותיקונים שבו דברים רבים האמורים בדרך זה של החשבון, ולא עוד אלא שכל הכוונות העמוקות שיש בתפלות של כל יום ויום, וגם כוונות הברכות ומעשה המצוות רמזום אנשי הכנסת הגדולה בנוסח אשר תקנו, הכול בדרך זה של חשבון וגימטריות, ומי זה יוכל לפתוח פיו להלעיג חס ושלום על המחדש רמז לדבר אמת במקראות התורה בדרך זה של חשבון. ונראה על זה הדרך בא הכתוב בשיר השירים (ז' ה') לשבח חכמים אשר מתעסקים בחידושי תורה גם על פי הדרך הזדה של החשבון, ואמר, עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים, פירוש עיניך קאי על החכמים הנקראים עיני העדה, או עיניך כפשוטו וקאי על עין השכל, ברכות גם בדרך החשבון, וגם על שער בת רבים, כאשר מטיפים דברי תורה בשערים המצוינים בהלכה,  ששם יש קבוץ של רבים.
וכל זה אמרנו על רמזים הבנויים על פי החשבון, ובאמת גם רמזים הבנויים בראשי תיבות גם הם בכלל הנוטריקון ונתעסקו בו רבותינו ז"ל. ותחילה וראש ראה מה שאמרו בגמרא (שת דף ק"ה ע"א) מר רבי יוחנן משום רבי יוסף בן זימרא (מנין) ללשון נוטריקון מן התורה, (פירוש רמז בראשי תיבות שגם זה נקרא נוטריקון), שנאמר (בראשית י"ז ה') כי אב המון גויים נתתיך, אב נתתיך באומות, בחור נתתיך באומות, המון חביב נתתיך באומות, מלך נתתיך לאומות, ותיק נתתיך באומות, נאמן נתתיך לאומות. רבי יוחנן דידיה אמר, אנכי נוטריקון אנא נפשאי כתבית יהבית, רבנן אמרי אמירה נעימה כתיבה יהיבה. איכא דאמרי, אנכי למפרע יהיבה כתיבה נאמנין אמריה.דבי רבי נתן אמרי, כי ירט הדרך לנגדי (במדבר כ"ב ל"ב) יראה ראתה נטתה. דבי רבי ישמעאל תנא, כרמל, כר מלא. רב אחא בר יעקב אמר, קללה נמרצת (מלכים א' ב' ח') נוטריקון נואף הוא, מואבי הוא, רוצח הוא, צורר הוא, תועבה הוא. רבי נחמן בר יצחק אמר, מה נדבר ומה נצטדק (בראשית מ"ד ט"ז) נבונים אנחנו, צדיקים אנחנו, טהורים אנחנו, דכים אנחנו, קדושים אנחנו, עד כאן עיין שם.
עוד בדף קי"ט ע"ב איתא, מאי אמן, אמר רבי חנינא אל מלך נאמן עיין שם. ובגמרא דיומא (דף כ"ח ע"ב) הוא דמשק אליעזר (בראשית ט"ו ב') אמר רבי אלעזר דולה ומשקה מתורת רבו לארי, ופירש רש"י ז"ל שם נוטריקון של דמשק דריש, עיין שם. ובגמרא דשבת (דף ק"ג ע"ב) איתא, תניא רבי יהודה בן בתירה אומר, נאמר בשני ונסכיהם, בששי ונסכיה, בשביעי כמשפטם, הרי מ"ם יו"ד מ"ם, מכאן רמז לנסוך המים מן התורה, עיין שם. הרי דרשי רבנן כמה מילי בראשי תיבות, ועוד דורשים באופן אחר כמו הא דנסוך המים, שמצאו לו רמז בתורה באופן הנכר לעיל, ולכך אתיהיב רשותא לכל חד לעשות אסמכתות לדברים של אמת, בכל אופן אשר תשיג יד שכלו בדרכים בנזכרים לעיל, ולא יחוש למלעיגין כי לכל הנזכר לעיל שי רמז התורה, וסעד ועזר מדברי סופרים וכאמור.
  (עוד יוסף חי דרושים פתיחה רביעית)

ולסיום דברי, מודה אני לפניך מלך חי וקיים שזיכיתני בחמלתך להוציא לאור דברים דלים אלו. 
תפילה אשא לה' במרומים שיזכני להתקדש בתורה ולחדש דברי אמת ושלום, המצפה לישועת ה' ולמשיח צדקנו במהרה בימינו.

קטע  מתוך פרשת בראשית:

ספר בראשית: במילה: "בראשית"  אם נוציא את האות שין מן המילה בראשית נקבל שהשארית עולה למניין תרי"ג (613) . נחזיר את האות למילה הבאה לאחר ונקבל : תרי"ג שברא אלוקים.  יסודות התרי"ג השזורים בתורה כתוכנית מקפת לעולמו, נשאר רק ללכת לפי הוראות היצרן. רמז נוסף למילה בראשית ידוע לנו שיש ללמוד ולבאר תורת ה' יתברך שנתננו בחמלתו עלינו ונסדר את המילה בראשית בצורת אותיות אחרת: באר– תיש.  באר מהמילה ביאור, ומילה תיש: תורתו יתברך שנתננו, (נוטריקון) מכאן יוצא: באר תורתו יתברך שנתננו.

"תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו…ויהי כן" (פסוק יא). בכל מקום אחר באמירות הקב"ה בבריאה לאחר אמירת "ויהי כן" היה מתבצע הציווי. וכאן בציווי הזה נאמר במפורש מעשה הארץ. "ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו". ויש שינוי לשון נוסף הקב"ה ציוה "עשה פרי למינו" והארץ ביצעה "מזריע זרע למינהו". ההבדל הוא בין המילה: למינו ובין למינהו, בביצוע הארץ יש תוספת האות ה'. בפרק ב' פסוק ד' נאמר "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם", אל תקרי בהבראם אלא באות ה בראם. (מנחות כ"ט ל"ב), עיין הזוהר הקדוש תזריע דף ה'-ט"ז. רצה לומר, המעשה של הארץ בהשתדלות לקיים מצות ה' אלוקים חיים להוציא דשאים ועשבים ועצים בכל מיני טעמים וסוגים ולרצות רצון הבורא והוסיפה את האות ה כהוספה לרצון ואהבה במילה למינהו ולא כמו בציווי עצמו למינו. לכן על זה נאמר באות ה בראם בזכות תוספת האות ה עמדה להם זכות הבריאה ולכן בתחילת הפסוק נאמר "תולדות השמים והארץ" הקדים שמים לארץ ולאחר ה בראם נאמר: "ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" הקדים ארץ לשמים בגלל ההקרבה והוספת האות ה.

ישתבח המלך ויתרומם האדון, מלך בעליונים ושליט בתחתונים.
אשר בידו נפש כל חי והנשמות אליו תמיד שבים.
להחיות רוחם ונפשם מצפים, וללקוט קדושה וטהרה משוועים.
יה אל חי מפואר ומרומם במרומים, מחל וסלח לנו מרובי החטאים.
נפשנו דואבת ומדוכא בייסורים, אליך עורגת ומצפה בכיליון חושים.
דבקה לעפר נפשנו אלוהים, חיינו מדבר קודשך אדון האדונים.

עבדך הדל והנבזה פיו פותח, לשבח לך אדון רם ומנצח.
אין יכולות בי להשיג גדולתך, ורוצה לדבוק בך ובמידתך.
זיכיתני בחסדך לחבר מילים, בזכות חסדי אבות ראשונים.
אפתח פי לשבח, לפאר, לרומם ולהדר לאדון רם ונישא ומעורר.
כל רצוני לשוב אליך בערגה ותחנונים, יה צור שוכן מרומים.

עננו בזכות המלך שלמה, שכמהו וערגו אליך הוא ועמו.
שיר השירים חיבר בהמיה, לקלס למלך מרומם בעליה.
לבי מלהבי אש רשפך בורח, אליך במר ורם צורח.
על שפלות מעשי הדלים, לעומת מלך אדון האדונים.
אפסות מילותיי הגיגי ורעיוני, עדי יחיד הוא ושמו אדני.

פתחתי פי הדל והאביון, לקלס לאב המון.
אין בידי זכות מעשים ומצות, ותורה אין בי להרבות זכויות.
רש ועני התולה עצמו בזכות אבותיו,
אבירי מרכבה חסידי הקדושה המשפיעים ברוב טוהרם וצדקותם קרני הוד לעם סגולה.

ייסרתי עצמי על חטאי, וצער ויגון כל לילותיי.
דואב וכואב מה בחיי, ושואל וכוסף אל אלוהי.
מבקש לדעת וכמה ללמוד, חכמת המלך הוא הדוד.
צח דודי ודגול מרבבה, זועקת נפשי בערגת אהבה.
סיגפתי עצמי בתעניות לרוב, ומנעתי מפי תאוות מרוב.
רציתי לחקור מהות אדם, לדעת זה היצור הנעלם.
פותח פיו וטוען בגאון, בן אני לאב עליון.
מה לך ילוד אישה, הטה פניך מיחיד בבושה.

מעט פת יחסר מפיך, ומיד תש אור עיניך.
מים לא יבואו בקרבך, וראה זה פלא סרת מרשעתך.
אל מאמר החכם באדם, הגיע נפשי ברתיחת דם.
הוא המלך שלמה בכיסאו, בירושלים היא עיר מושבו.
הבל הבלים הכל הבל, חזר ואמר הכל הבל.
מה יתרון לו לאדם, אלא לעבוד לבורא עולם.
סוף דבר הכל נשמע, יחד נקיים נעשה ונשמע.
לקחתי מוסריו אל קרבי, ופתחתי פתח תשובה בלבי.
השלתי מעלי קליפות לרוב, בכדי לטהר עצמי ולעלות במעלות.
זכיתי לימים, ימי שובבים, שבהם נפתחים בשמיים שערים.
פתחי תשובה ותחנונים, להידבק באב המון גוים.
בימים אלו נכתבו מילים, לקלס ולפאר לאדון האדונים.
בתום הימים נסגרו השערים, והיצר ביקש להשמיד ולהעלים.
זכויות אבותיי כחומה עמדו, וכסכר הם מים זדונים עצרו.
להציל בן טובע במצולות, להושיט יד ולחלץ מדאגות.

זיכני ה' המלך הגדול הגיבור והנורא, בחמלתו הרבה עלי להוציא לאור מהדורה שנייה של זה הספר אשר נקרא שמו: "אשר לשלמה" לע"נ מור סבי שלמה סלימון בן יחזקאל זצ"ל.

ועוד זיכני לפאר למלך יוצר כל, ולהאדיר שמו בכל מכל ע"י קונטרס ששים גבורים הוא פירוש המילים הקשות בהקשר לרעיון הפסוק. וקונטרס זוהר השיר לשון הזוהר הקדוש בפירושו על שיר השירים. קונטרס מעשי המלך מעשיו, גדולתו, תוקפו וחוכמתו של המלך שלמה. כל זאת ארבעה חלקים להשלים סוד הפסוק: "שלחיך  פרדס רמונים". (שיר השירים)  פרד"ס ראשי תיבות: פשט (ששים גיבורים), רמז (אשר לשלמה), דרש (מעשי המלך), סוד (זוהר השיר).

ישתבח המלך ויתעלה היוצר על כל אשר הזהירנו על קדושת ושמירת ברית הקודש. ונחשב פגם הברית קודש מן העבירות היותר חמורות בתורתנו הקדושה והוא מן הדברים שכמעט כל איש נכשל בהם, ואין מזהירים ואין מודיעים בפה מלא חומרת העוון הפלילי להודיע שהוא כרוצח וכשופך דמים, דם בניו ובנותיו ממש. זיכנו השם יתברך ברוב רחמיו לדבר בדברים המכוסים ולגלות עניינים שהצניעות יפה להם ולפרסם הדברים בכתב. והשם הטוב יעזרנו על דבר כבוד שמו שלא תהא 
יגיעתנו לריק ונזכה לשוב בתשובה שלמה לפניו, ולעבוד את השם יתברך מתוך נחת והרחבה, וכולנו נזכה לראות בישועה הכללית במהרה אכי"ר.
מי ימלל עד היכן מגיע פגם הברית וגורי האר"י ז"ל הפליגו לדבר בענין וייסמרו שערות האדם מפני חומרת העוון וגודל הפגם בעליונים ובתחתונים.
אמרו חז"ל המקשה עצמו לדעת יהא בנידוי ויזכור פרק "בהמה המקשה" כמה וכמה פעמים נתחייב נידוי בבית דין של מעלה ובפרט אם בא לידי עוון זה.
האדם החוטא מעכב הגאולה כי אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, והאדם החוטא מוריד מחדש אל הקליפות נשמות וזה צער גדול בשמים וצער כל העולמות שמעכב תשועת השם יתברך. אוי לו, ואוי לרוע מזלו אם לא חזר בתשובה אמיתית מעומק הלב.
ביותר יחרד חרדה גדולה כי אנחנו עתה באלף השישי והוא כנגד היסוד ומעשיו המקולקלים ערו ערו עד היסוד ופגמו ביסודות ובבנינים רוחנים עליונים.
מה עצמו וגדלו סעיפי חטא זה בכמה אופנים כי אפילו לא חטא בערוה בפועל כי אם חשב והרהר ועל ידי זה בא להשחית זרעו גדול עוון זה מאוד, מאוד. ולא די לו בהקיץ בהיותו ער, אפילו בחלום נטמא ועתיד ליתן את הדין וענוש יענש כי נפש הוא חובל שנבראים מזיקים מזרעו. (עבודת הקודש).
הנכשל בטומאת קרי ר"ל כל אותו היום מתגלה הטומאה וניכרת במצחו כל זמן שלא טבל. גם אחר הטבילה נגלה הטומאה עליו אבל רק מעט, וע"י הטבילה מתמעטת.
מובאים בזה דברי הזוהר הקדוש (פרשת שמות מאמר שלשה הדוחים את השכינה סימן כד) והדברים מבהילים לבו ומוחו של האדם ויקחם אל ליבו להיזהר בתכלית הזהירות בשמירת ברית קודש וזה תרגומו בלשון קודשו: (כד) שלשה הם הדוחים את השכינה מן העולם, וגורמים שדירתו של הקב"ה  לא תהיה בעולם. ובני האדם זועקים (בתפילה) ולא נשמע קולם, ואלו הם: מי ששוכב עם  נידה, שאין טומאה חזקה בעולם זולת טומאת הנידה. טומאת הנידה קשה מכל טומאות העולם, הוא (השוכב) נטמא, וכל הקרבים אליו נטמאים עימו. בכל מקום שהולכים נדחית השכינה מפניהם.
(כה) ולא עוד אלא שגורם מחלות רעות על עצמו ועל הזרע שיוליד, כי כיון שהאדם קרב אל הנידה, טומאה ההיא קופצת עליו, ונשארת (קבועה) בכל האיברים שלו, הזרע שמוליד בשעה ההיא מושך רוח הטומאה וכל ימיו יהיה בטומאה, משום שהבנין והיסוד של הנולד גדול וחזק מכל טומאות העולם ומיד שהאדם קרב אל הנידה טומאה ההיא קופצת עליו שכתוב: "ותהי נדתה עליו".
(כו) מי ששוכב עם בת אל נכר (דהיינו גויה) שמכניס ברית קודש ואות הברית ברשות אחרת, שכתוב ובעל בת אל נכר, ולמדנו שאין קנאה לפני הקב"ה זולת קנאת הברית, שהוא ברית של השם הקדוש וסוד האמונה. מה כתוב: "ויחל העם לזנות אל בנות מואב" ומיד "ויחר אף ה' בישראל".
(כז) ראשי העם שיודעים זה ואינם מוחים בהם, נענשים תחילה, שכתוב: "קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש" רבי אבא אמר, מהו "נגד השמש" היינו נגד הברית שנקרא "שמש" ועליו נאמר: "כי שמש ומגן ה' אלהים" שמש ומגן, זהו ברית הקודש, מה השמש זורח ומאיר על העולם אף ברית הקודש זורח ומאיר גופו של האדם. ונקרא "מגן" מה מגן הוא להגן על האדם, אף ברית הקודש מגן על האדם. ומי ששומר אותו אין לו נזק בעולם שיוכל לקרב אליו וזהו: "נגד השמש"
(כח) ראשי העם נתפסים בכל דור ודור בשביל חטא זה, אם יודעים ואינם מקנאים אותו. משום שחוב זה מוטל עליהם לקנאות, בשביל הקב"ה בברית זה את כל מי שמביא קדושה זו ברשות אחר עליו הכתוב אומר: "לא יהיה לך אלהים אחרים עלי פני לא תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי ה' אלהיך אל קנא" והכל קנאה אחת, (הן הבא על גויה והן העובד עבודה זרה) ועל כן נדחתה השכינה מפניו. מי שמשקר בברית הקדוש החתום בבשרו של אדם הוא כאילו משקר בשם הקדוש, כי מי שמשקר בחותם המלך (שהוא ברית הקדוש) משקר במלך עצמו, ועל כן אין לו חלק באלוהי ישראל,
אם לא בכח תשובה תמידית.
(כט) רבי יוסי פתח ואמר: "וישכחו את ה' אלהיהם (שופטים ג ז) ועוד "ויעזבו את ה" (ושואל) מהו וישכחו ויעזבו. (ומשיב) שדחו מעצמם אות ברית קודש, שהיו מלים ולא נפרעים, עד שבאה דבורה והתנדבה בזה (דהיינו שהנהיגה הפריעה) בכל ישראל. כמו שכתוב: "בפרוע פרעות בישראל בהתנדב וגומר".
(ל) מי שהורג את בניו, דהיינו לאותו עובר שאשתו נתעברה בו, {כי בא עליה ביום צ (90 יום) לעיבורו, שאז ממית העובר} וגורם להרוג אותו במעיה (או שעושה איזה פעולה הגורמת שתפיל העובר) שסותר בניינו של הקב"ה ואומנתו, יש מי שהורג אדם וזה הורג בניו. עכ"ל.

יפה התשובה והיא הדר ועיקר דרכי עבודת השם ושכרה מרובה ופועלה רב, ככתוב בפרקי אבות: "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא. ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה" (פרק רביעי משנה כב)
רבי יעקב אומר במשנה זו בפרקי אבות דבר גדול ועלינו לרדת לשורש ועומק דבריו. שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה הגשמי, המלא תאוות וטומאה שווה לאדם יותר מכל חיי העולם הבא, עולם שהוא נצח, וקורת רוח מבורא עולם, אין בו דאגות פרנסה וחיי שעה, יצר הרע אינו מטרידו וזוכה לראות פני שכינה וזיו הדרה. ועוד נאמר שעה אחת בעולם הבא שווה יותר מכל תענוגות העולם הזה כשיש לאדם בידו ממון ובריאות להגשים תאוות חומריות ככל שיחפוץ. ועתה נבין: שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה שווה יותר מכל תענוגות העולם הזה, כולל כל חיי העולם הבא.
להמחיש עניין זה נשתמש לרגע בחשבון פשוט, לדוגמא: אדם החי שבעים שנה בעולם הזה. בכל שנה שלוש מאות שישים וחמשה ימים, בכל יום עשרים וארבע שעות, סה"כ חי האדם בעולם הזה (613,200) תרי"ג אלפים ועוד מאתים שעות. (מאתיים שעות הינם בממוצע שמונה ימים ושליש משעת הלידה ועד מועד היכנסו בברית המילה) כל השעות הללו בטלים ומבוטלים לעומת שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא שהוא נצח. שימו לבכם ושמעו, כל עולם הנצח עומד בקרן זווית לעומת שעה אחת בעולם הזה הגשמי שאדם עוסק בה בתשובה ומעשים טובים, שעה כזו שווה מיליוני מיליונים של שעות בעולמות העליונים והתחתונים וכל זה בזכות: התשובה.
לכן התשובה לכל עניין הוא: "התשובה" על האדם לעסוק בתשובה כל ימי חייו ולהדבק בבורא העולם יתברך שמו ובכך יזכה וינחל אוצרות אין סוף של שעות בקורת רוח ונחת לפני המקום ויזכה שזיו השכינה תשרה על פניו ועטרת תפארת על ראשו.
ונאמן הוא אדון העולם, יוצר כל היצורים מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שישלם לך שכר פעולתך שהוא האל, הוא היוצר, הוא הבורא, הוא המבין, הוא הדיין, הוא העד, הוא בעל דין הוא עתיד לדון, ברוך הוא. וכשיש לאדם ערובה כה בטוחה וגדולה מבורא עולם ואמונה בדבריו הקיימים לעד, יש לו לעסוק בתשובה ולנתב דרכי חייו בדרך זו.
מובא בזוהר הקדוש מדרש הנעלם וזה לשונו: "שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם (לפני שנברא העולם) ואלו הם: התורה, גן עדן וגיהינום, כסא הכבוד, בית המקדש, שמו של משיח והתשובה".
פתח בתורה כעמוד ראשון ויסוד לבריאת העולם וסיים בתשובה כעמוד שביעי לעולם. שני יסודות אלו שייכים לעולם הזה הגשמי, ושאר חמשת היסודות שייכים לעליונים: גן עדן וגיהינום, כסא הכבוד, בית המקדש העליון ושמו של משיח שיתגלה לנו במהרה בימינו, אמן.
התורה והתשובה יסודות מרכזיים ועיקריים בעולם הזה.
אדם הלומד תורה בלא תשובה, לימודו נקרא לא לשמה, ולא מגיע למדרגה גבוהה. על כל שעת לימוד מקבל שכר לשעה אחת. אך בשעה שמצרף את התשובה לדרכו בעבודת ה' על כל שעת לימוד תורה בתשובה מקבל שכר אין סוף ולימודו רצוי ומקובל לפני המקום, ב"ה.
לשון הזוהר הקדוש בפרשת אחרי מות (ס"ט-ב) וזה לשונו: "בשעה שברא הקב"ה את העולם רצה לברוא את האדם. נתייעץ בתורה, אמרה (התורה) לפני הקב"ה:
אתה רוצה לברוא אדם. (האדם) הזה עתיד לחטוא לפניך, והוא עתיד להרגיז לפניך ואם תתנהג עמו כמעשיו הרי העולם לא יוכל לעמוד לפניך, וכל שכן האדם ההוא. אמר לה הקב"ה : וכי לחינם אני נקרא: "חנון ורחום ארך אפים" וטרם שברא הקב"ה את העולם ברא תשובה.
אמר הקב"ה לתשובה: אני רוצה לברוא אדם בעולם בתנאי שאם ישובו אליך מעוונותיהם תהי מוכנה לסלוח לעוונותיהם ולכפר עליהם ובכל שעה ושעה התשובה מוכנה לפני האדם וכשבני האדם שבים מעוונותיהם, תשובה זו חוזרת אל הקב"ה מכפרת על הכול והדינים נכנעים ומושפלים כולם ואדם נטהר מעוונותיו. ומתי נטהר אדם מעוונותיו, בשעה שנכנס בתשובה ההיא כראוי עד כאן לשונו.
מכאן אנו למדים שמעלת התשובה אשר ה' יתברך בחסדו ובטובו הגדול הנחיל לנו, היא חמדה גנוזה ויקרה ובזכותה ובאמצעותה יש אפשרות בידנו להדבק בבורא עולם יתברך שמו.

חכמת האמת

מובא בזוהר הקדוש (זוהר החדש שיר השירים ע ב) וזה לשונו: "אם לא תדעי לך היפה בנשים". "וידעת היום והשבת אל לבבך כי יהוה הוא האלהים", אשריהם של כל אלו העוסקים בתורה לדעת חכמת אדוניהם, והם יודעים ומסתכלים בסודות עליונים. כי כשאדם יוצא מהעולם הזה (עושה תשובה ולא נשארו לו עבירות, אלא אלו שמיתה מכפרת) ע"י זה (המיתה) מסתלקים ממנו כל הדינים שבעולם, ולא עוד אלא שפותחין לו י"ג שערים מסודות האפרסמון הטהור שהחכמה העליונה תלויה בהם.
ולא עוד, אל שהקב"ה חוקק אותו בבגד ההוא שכל הצורות חקוקות שם בעולם הזה ובעולם הבא, והקב"ה משתעשע עמו בגן עדן ומנחילו ב' עולמות, את העולם הזה ואת העולם הבא.
החכמה שאדם צריך לדעת ולהסתכל הכול בסוד אדונו. אחת היא לדעת ולהסתכל בסוד אדונו, ואחת היא לדעת את עצמו, שידע מי הוא, איך נברא, ומאין הוא בא, ולאן ילך. ותיקון הגוף איך מתקן. ואיך הוא עתיד לבוא בדין לפני מלך הכול. ואחד הוא, לדעת ולהסתכל (ולדעת את) העולם הזה שהוא (נמצא) בו, ועל מה יתקן (העולם).
ואחר זה (יסתכל) בסודות של העולם העליון, לדעת את אדונו, וכל זה יסתכל האדם מתוך סודות התורה. הוא יראה, שכל מי שהולך לעולם ההוא בלא ידיעת (סודות התורה) אפילו יש בו הרבה מעשים טובים, מוציאים אותו מכל השערים של העולם ההוא. צא וראה מה כתוב כאן "הגידה לי" (הנשמה אומרת להקב"ה) אמור לי סודות החכמה העליונה, איך אתה רועה ומנהיג בעולם ההוא העליון, למד אותי את סודות החכמה שלא ידעתי, ולא למדתי עד הנה, כדי שלא אהיה בבושה בין אלו המדרגות העליונות שאני באה ביניהם כי עוד לא הסתכלתי בהן. בוא וראה מה כתיב: "אם לא תדעי לך היפה בנשים". (הקב"ה משיב לנשמה) אם את באה בלא ידיעה ולא הסתכלת בחכמה מטרם שבאת לכאן ואינך יודעת את סודות העולם העליון, צאי לך, אין את ראויה להיכנס בלי ידיעה. עד כאן.

פירוש על פתח אליהו לפי הרמ"ק הקדוש
יצורף בקרוב

הריני מאמין באמונה שלמה שאתה יהוה הוא האלהים האמיתי ואין עוד מלבדך יתברך שום כוח בעולם ובכל העולמות כלל, והכל מלא אחדותך הפשוט ואורך הבהיר יתברך שמך לעד ולעולמי העולמים. והריני מבטל בליבי ביטול גמור ואיני משגיח כלל על שום כוח ורצון אחר בעולם. והריני משעבד ומדבק טוהר מחשבתי רק בך אדון יחיד ישתבח שמך. והריני מייחל, מצפה ומקווה שאתה אדון
הכל תספיק בידי שממילא יתבטלו מעליי כל הכוחות והרצונות האחרים שבעולם ולא יוכלו לפעול ולהזיק כנגדי שום דבר כלל ועיקר. וכמו כן תגזור אומר ויקום לי לפעול בעניינים וניסים נפלאים ההיפך מסידור כוחות הטבע. וכיוון שהריני משעבד ומדבק טוהר אמונת לבבי באמת והריני משליך עצמי ויהבי עליך השם יתברך וכגון זה תפעל לי ישועות גדולות לטובתי ותשפיע לי את כל השפע והברכות הנצרך לי מאוצר מתנת חינם וימשכו לי ש"ע (370) אורות מא"א (מאריך אנפין) אכי"ר.

התפילה בקצרה
הריני מאמין באמונה שלמה וגמורה שאתה יהוה הוא האלהים האמיתי ואין עוד מלבדך יתברך שום כוח בעולם ובכל העולמות כלל, והכל מלא אחדותך הפשוט ואורך הבהיר יתברך שמך לעד ולעולמי העולמים אכי"ר.

תיקון היסודי (מעבר יב"ק) (יעננו ביום קראנו / יחוד ברכה קדושה), הינו תיקון היסודי ומעלתו רבה עד מאוד לתיקון יסוד היסודות עליו נשענים כל יסודות האמונה.
תיקון ושמירת היסוד הינו תיקון יסודי בדרכי עבודת השם יתברך, ומסוגל לטהר ביסודיות כל מחשבות ומעשים שנוסדו בדעתו של האדם לאורך חיי חיותו.
תיקון זה קטן הכמות ורב האיכות, הינו סגולה נפלאה לאדם לתקן עצמו, נפשו, רוחו ונשמתו. לאומרה בכל יום ויום והוא מסוגל לתיקון פגם היסוד הוא הברית.
יב"ק עולה ראשי תיבות: יסוד ברית קודש (עולה בגימטריה למניין 1102 בתוספת גמט' המילה חי (שהיסוד נקרא חי) עולה 1120 אשר הוא בגמט' "הקול קול יעקב תיקון היסודי".
עוד עולה: יעננו ביום קראנו. עוד עולה: יחוד ברכה קדושה.
יב"ק עולה למניין: הויה – אלהים. (112)
יב"ק עולה למניין: הויה – אדני – אהיה.
בתיקון זה ט"ז מזמורים ובהם קצ"ב פסוקים. קצ"ב עולה למניין המילה "יסוד" בתוספת יב"ק (80+112=192)
סכום הפסוקים עם המזמורים עולה: קצ"ב בתוספת ט"ז, עולה 208, עולה גמט' יצחק וגם ארבע פעמים גמט' ב"ן שעולה 8 פעמים הויה.
ר"ת כל המזמורים בגמט' 1366 והם בגמט' י"ב פעמים יב"ק (כנגד י"ב שבטים), בתוספת כ"ב (כנגד אותיות התורה) שהמשמר היסוד, מקשר למעלה כוחות י"ב השבטים לאחד, ומאיר למטה בתורה הקדושה הכתובה ע"י כ"ב האותיות.
וס"ת כל המזמורים בגמט' 919 והם בגמט' בראשית (עם ו' אותיות) = ברית אש. ללמדך שמי שמשמר היסוד זוכה להיחשב כשותף לקב"ה במעשה בראשית.
ויש במזמורים אלו נ"ו שמות הויה כנגד כ"ח אותיות וכ"ח תיבות שמכוונים ב"יהא שמיה רבה", המבטלת את כח עמלק כמובא באר"י ז"ל. והגמט' של נ"ו שמות הויה הוא 1456 שהם בגמט' 13 פעמים יב"ק, הרומזים לי"ג תיקוני א"א הממתקים את הדין (אלהים) ע"י שם הויה.
ונרמז בהם מ' פעמים יב"ק (בר"ת ובס"ת) כנגד מ' פעמים "באר" שכתוב בתורה (במדבר רבה פ' י"ח). (באר עולה יב"ק בתוספת אמן). וכנגד מ' סאה שיעורו של מקוה, לומר לך שמי שמתקן אות ברית יש בו גם כח לתקן ולטהר אחרים כמקוה הזה שמטהר.